July 18th, 2008

alice

I-II-III


I
מה העניין ברכישת ספרים משומשים?
ישנה ההתרגשות מיושן הספר כאשר מוצאים כזה בן עשרות שנים, מנדירותו של ספר. ישנה החיבה הפטישיסטית לכריכה הכהה בעלת ההטבעה המוזהבת, לדפים המצהיבים מיושן ולריח המיוחד המלווה אותם.
אבל יותר מהתחושות הללו, ישנה הרגשת החיבור, לאנשים שקראו את הספר לפניך.
קריאת ספר היא מעשה אינטימי, בין אם אכן נעשית בין אדם לעצמו ובין אם מדובר בהורה, אח גדול, דוד, סב או סבתא שמקריאים לילד. הדגדוג בקצות האצבעות כשהן הופכות את הדף, והדפים לרגע נזכרים במגען של אצבעות אחרות שהפכו את הדפים הללו.
כשאני קונה ספרים משומשים אני תמיד חושבת, למי שייך היה הספר הזה? האם עבר ידיים רבות, או שהיו לו בעלים קנאיים שקראו בו עשרות פעמים? מה גרם לפרידה? ההיה זה כורח כלכלי, מאיסה סתמית, או הפרידה הסופית מעולם החומר? או אולי השתייך לספרייה דווקא, עבר עשרות ידיים שונות, כנזיר במנזר הסמוך למקום קדוש, שרחץ עשרות רגליים אנונימיות של עולי רגל, ונזנח לאחר שדעך כוכבו, צבר אבק על המדף ואיש לא ביקשו עוד? את אלו מסגירה החותמות. במקרים אחרים הרי זו ההקדשה ששופכת אור ומקרבת אותנו טפח אל בעליו הקודמים של הספר.
יש לי ספר, ובו ההקדשה מרגשת מאוד, שדווקא היא מעלה את ערכו בעיני. הרי זה העותק הבלוי שלי של ג'ונתן ליווינגסטון השחף, שנרכש לפני שנים בחנות מיני בוק בבאר שבע, שם הייתה אמי רוכשת את ספרי הלימודים שלי לתיכון.
והרי ההקדשה:

27.10.83
יום ראשון כמ.מ.

ליוסי
הנה כי תם, הקרב על הסיכה
יעד מבוצר, מוקף מוקשי משבר.
כוכב צפון. נקודת ציון
בדרך ארוכה - לפס על הכתף.
הידד! הן כי יכולת לו.
ספק אם זו הדרך - לבחון
קצין אם טוב,
אך אם זו הנה דרכם
הרי יכולת לם.
ג'ונתן ליווינגסטון השחף
האמין. ידע.
גבול אין ליכולת ולא לידיעה
והצליח
סיפורו - סיפור מופת
להקרבה - על שאיפה ואמונה.
בחברות אמת תמיד
רן.


וכל הרגש הזה, הסיפור הגדול-קטן, בחמישים ושניים, עשרים ושישה שקלים.

ומה העניין בקניית ספרים חדשים?
מלבד החידוש שבספר עצמו, שאולי זה עתה יצא לאור, וכמובן הריח השונה לחלוטין של הדפוס הטרי, הרי זה להיות חלק בשרשרת הזו.
וזו הסיבה שכשאני נותנת במתנה ספרים אני בדרך כלל מקפידה לכתוב הקדשה, אלא אם אני לא בטוחה כיצד הספר יתקבל (וזה קורה לעתים נדירות), ולכן כשאני מקבלת ספרים במתנה אני בדרך כלל גם דורשת הקדשה משלי.

II
אם כבר נתכנסנו, הנה סיפור על צירוף מקרים לא-שגרתי שאירע לי לפני זמן מה.
בשיטוטי בספריה בהרצליה בחיפוש אחר ספרים לשאול (זו ספרייה מצוינת, זו שברחוב נורדאו!) נתקלתי על המדף בכרך הראשון של ג'ונתן סטריינג' ומר נורל, שמזה זמן רב קורץ לי, שחור-לבן ורחב שדרה. לקחתי, גמעתי, וחיכיתי להזדמנות הבאה לקפוץ אל הספרייה כדי לשאול את הכרך השני. ביום שישי שלחתי את אסף כדי להביא לספרים, וציידתי אותו ברשימה מכובדת ממנה יביא את מה שיש. כשחזר התברר לצערי שהכרך השני של הספר הנ"ל לא היה, אבל ספר אחר מהרשימה כן היה - אחוזת מנספילד של ג'יין אוסטן (באופן הדרגתי אני עובדת על קריאת כולם). מעשה שתחילתו בצער התברר כמזל ממוזל; סיימתי אותו באותו סוף-שבוע, וביום שני אמא של אסף הזדמנה אל הספרייה והספרנית, שזכרה שאסף חיפש אותו, נתנה לה את הכרך השני של ג'ונתן סטריינג'. מאוחר יותר באותו היום חזרתי ממכון הפיזיותרפיה, תשושה משהו, והנה הוא מחכה לי על המדרגות, מזור לכל תלאובותיי. מיד התמקמתי לי בנוחות והתחלתי לקרוא, והנה, בפרק ה-רא-שון, רפרנס ישיר לאחוזת מנספילד, שכמובן הייתי מפספסת לחלוטין לו היה מגיע לידי ביום שישי, אז ללא ספק הייתי קוראת אותו לפני כל ספר אחר!


III
ועוד אחרון, היש מישהו שיודע היכן ניתן לרכוש את "המשכוכית" של קוני וויליס?
פנתה אלי בחורה באתר סימניה בשאלה האם אני מעוניינת למכור את העותק שברשותי, ומסתבר שהספר הפך לנדיר למדי. אני כמובן לא מתכננת להיפרד מהעותק שלי בזמן ה-NEVER, אבל החלטתי שאפקח עיניים בשבילה, הרי זה בלא ספק אחד הספרים השווים הפצה.